לכל אחד מאיתנו, יש בחירה ונטיית לב: האם להתעסק בענייני גלות וגאולה, לכאוב את החסר ולשאוף למתוקן; או שמא לשקוע בעולמנו הפרטי, ולהשאיר את ענייני כלל ישראל לאחרים. אז אם חפץ אתה בגאולה, ולציון הנידחה רוצה אתה לדרוש, חוברת זו מיועדת לך! אם שואף אתה למצב מתוקן, ואינך מסתפק בקיים, חלקך איתנו! גם אם בוער אתה לירושלים ולמקדש, אך לא יודע מה מוטל עליך לעשות, מוזמן אתה לקרוא את החוברת, להחכים ולעורר את הלב.
דוד המלך, רוח אפינו משיח ה', עסק בדרישת המקדש כל חייו. הוא לא נתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו, עד שמצא מקום לה' (תהלים קלב). כך בעת הבריחה מפני שאול, היה עוסק יחד עם שמואל הנביא 'בניות ברמה' – למצוא היכן בית המקדש, נויו של עולם (שמואל א' יט,יט; ילקו"ש שופטים תתקי). משמצא עצמו מלך על כל ישראל, מיד הכין את עצמו לבניין המקדש, והעלה את הארון לירושלים עירו. בפעם היחידה בחייו, דוד חגור אפוד ככהן, מפזז ומכרכר לפני ארון ה', שמח ומשחק לפני אלוקיו (שמואל ב' פרק ו). כאשר ראה שהניח לו ה' מכל אויביו, רצה לבנות בית לה' שעד עתה התהלך באוהל ובמשכן, אלא שדבר ה' היה ביד נתן הנביא בעוד לילה, לעצרו במהרה לפני שיבצע את אשר בליבו (שם פרק ז; מדרש שמואל כו,א). אך דוד לא הפסיק לכסוף לבנות בית לה', והכין את כל הכסף והזהב לבניין הבית, באמרו לה' "מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ" (דה"י א כט,יד). חילק הוא גם את הכהנים והלוויים למשמרות כהונה, שוערים ומשוררים, על מנת שישרתו בעתיד בבית המקדש (שם פרקים כג-כז). אף הכין את תכניות הבית, הכל בכתב מיד ה' עליו השכיל (שם כח,יט), וציווה לכל העם לעזור לשלמה בנו בבניין הבית (שם כט,א); ולשלמה בנו אמר "ה' בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ, חֲזַק וַעֲשֵׂה" (שם כח,י), ואף בירכו שה' "לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית ה'" (שם כא).
לא לחינם העיר ה' דבר זה בימינו, עת מצפים אנו לגאולה השלימה במהרה; כי כל איש ואשה אשר מתעוררים למקדש, רוחו של דוד מפעמת בתוכם. הן הבטיח ה' לשלמה, אחרי תפילתו הארוכה בזמן חנוכת בית המקדש: 'והיה עיני וליבי שם כל הימים', כי גם בזמן החורבן מצפה ה' שנתחבר לליבו שנמצא תמיד בהר בית ה'. הרי 'שם אצמיח קרן לדוד', כי מדרישת המקדש תשוב ותתעורר הגאולה – ה' יקים לנו את דוד לרועה נאמן, ואל מקדשו ישוב לחדש ימינו כקדם.
