יש שאלה מקדימה, שהיא משמעותית לכל הנושא של גילוי
מלכות ה' במציאות: מה יותר פוגע? כשמישהו רב איתך וכועס
עליך, או כשמתעלמים ממך כאילו אינך קיים?
התשובה ברורה. התעלמות היא פגיעה קשה הרבה יותר, משום
שכאשר מישהו רב וכועס עליך, לפחות הוא עדיין מחשיב אותך,
ולמרות שכרגע יש כעס, ייתכן ובסופו של דבר תהיה השלמה.
אבל כאשר יש התעלמות, זה אומר שמבחינת הצד השני אתה
לגמרי לא רלוונטי, יצאת לגמרי מהעולם שלו, מבחינתו אתה
לא קיים. זהו ניתוק מוחלט.
כיום בשיח הציבורי, במוקדי הכח שמנהלים את מה שקורה
כאן, השאלה-"מה ה' רוצה", פשוט אינה רלוונטית. היא זוכה
להתעלמות מוחלטת. יש ערכים רבים שעליהם אפשר לדבר

ולדון. פלורליזם, גזענות, ארץ ישראל, חינוך, שמירת חוק, הכרה
בזכויות הערבים, ביטחון, עם ישראל, תורה. וכל אחד מצדד
בחלק מהערכים במסירות נפש בצורה זו או אחרת.
ברור הדבר לכל אדם הנאמן לה' ולתורתו,
שהמדד היחיד של כל הערכים הללו
הוא-"מה החשיבות של הערך הזה על פי
רצון ה' ככתוב בתורתו". פשוט, חד וחלק.
אך כיום לצערנו כל נקודת המבט הפשוטה
הזו נעלמת מהמציאות. המציאות כיום
מנוהלת על ידי מלכות ה"אוניברסאליות".
אמנם לפעמים יש למלכות הזו ערכים
שונים שהם מסתדרים עם התורה, אבל אינם נובעים מתוך
התורה, וממילא גם כאשר האדם מקיים אותם, הוא אינו ממליך
את ה' עליו, אלא את מלכות ה"אוניברסאליות" שמכוחה הוא
מקבל את הערך הזה.
בדרך זו האדם נמשך מערכים שכן מסתדרים עם התורה
לערכים המנוגדים לתורה, ומתאמץ להכשיר את השרץ
בטעמים שונים ומשונים, אך לא גדלותו בתורה הביאתו לידי

המסקנה המחודשת, אלא דבקותו במלכות ה"אוניבסאליות"…
כמובן שכאשר נכון להתיר אז חייבים להתיר, אך השאלה היא
מה "מקור" ההיתר.
זה עוד יותר מכך, השאלה היותר גדולה היא מה הם הערכים
שמרכיבים את לב המציאות שלנו, מהם האברים הפחות
חשובים, ומה נחשב שלילי ושייך לאוייב. האם כל סולם הערכים
נקבע על פי התורה הקדושה או שהמדרג נקבע על ידי מלכות
של ערכים "אוניברסאליים".